עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
זוגיות  (1)
חיים  (1)
ארכיון
היי אני חדש פה
06/11/2018 18:11
amit
אהבה, זוגיות, חיים
שמי עמית אני בן 25 סטודנט שנה א 
אני כותב לראשונה בבלוג כי אני אשמח לשתף אנשים בחיים שלי אני בטיפול 2 שנתיים והרגשתי במהלך השנים שיפור אבל זה היו 
פלסטרים , אני חושב שיש לי דיכאון מסוים כי שום דבר לא ממש מרגש אותי אני לא ממש אובדני אבל אני לא ממש חיי אני אוהב לרקוד 
ולבשל זה שני הדברים שאני הכי אוהב 

היום אני יוצא למסע אני רוצה להפסיק לפחד מהחיים אני עדיין חי אצל ההורים אני לא מאמין שאני מסוגל להצליח במשהו בחיים באמת
אמנם הלכתי ללמוד חינוך אבל זה לא משהו שאני באמת חושב שיכול לממן אותי זה מרגיש לי כמו פספוס וזה דיי מתסכל כי אני רואה אנשים שמתעסקים בזה והם דיי מאושרים החיים בכללי אנשים מצליחים להיות מאושרים בחיים שלהם גם אם הם לא עושים דברים משוגעים ,אני תמיד אסתכל על אנשים ואגיד שהם יותר טובים ממני שיש להם יותר כסף שהם יותר יפים אני מרגיש שהתחרות הזו מדכא אותי עכשיו אני לא חושב שחוסר תחרות זה משהו שהוא אפשרי בכלל כי תחרות זה משהו שמעלה אותנו . אבל זה עדיין שם אני לא הייתי טוב אף פעם בתחרות ככה שתחרות היא לא אופציה בשבילי אבל אני כל הזמן מנסה להשתתף בה האופן לא ממש ברור .  

אני בחור בעל בעיות קשב וריכוז אני מאמין שגם בשילוב של מחלה מסוימת בנפש (כמו שאמרתי אולי דיכאון ) יש לי לדעתי גם בעיה חברתית מסוימת ,אני חייב חברה מצד אחד אבל מצד שאני אני אוהב מאוד להיות לבד אני לא מבין איך עובדות אינטרקציות חברתיות יש לי חברים אבל אנחנו לא ממש חברים ,הם התחילו את החיים שלהם ואני מרגיש דיי תקוע .ביחס אליהם 
.

ואולי הנושא שהכי קשה לי איתו זה זוגיות ,שם אני בכלל טובע בים (בדרך כלל אני יודע לצוף או לשחות) אבל בענייני זוגיות אני לא יודע גורנישט ואני מאמין שחלק מזה זה העניין הזה שיש לנו טכנולוגיה והשימוש בבתים גדולים שעשוים מבטון קר גורם לנו לא להצליח לאהוב לא נותן לנו אפשרות לראות אף אחד חוץ מאיתנו החלונות הם סוג של מקום לאוויר אבל בדוגרי זו פיקציה כי הם לא עושים כלום לאחרונה הם אפילו לא מכניסים אוויר . 

ואני מדבר על אוויר שכיף לנשום שנותן לך את ההרגשה של החיים הרגשה שמאז שהייתי בהודו לא הרגשתי אולי יש נקודות מסוימות כשאני רוקד שאני מרגיש חיי באמת אבל זה רק נקודות ממש קטנות ביחס הזמן שאני חיי ואני לא חושב שהודו היתה מקום מיוחד (כמובן שיש טעמים ריחות )אבל שם לא הייתי בתחרות וגם אם כן הייתי לא ממש היה אכפת לי להפסיד פה זה מרגיש לי קריטי אני מרגיש שאני כל הזמן בסכנה קיומית ושהזמן שאני כאן שאול 


מצטער על החפירה המסוימת אני כן אשמח לדעת עם יש עוד אנשים שמרגישים כמוני (לא בדיוק כמוני )אבל כמה שיותר קרוב להרגשה לפעמים ההבנה שיש אנשים שדומים לי ברגשות מצליחה לשפר לי את ההרגשה זה קצת מניאקי אבל זה שאחרים חווים חוויות דומות לשלי מאפשר לי להרגיש נורמלי ולא כמו יצור מוזר שלא מבין כלום מהחיים שלו . 

תודה על המקום לכתוב 

בתודה עמית .  
0 תגובות